Definify.com
Definition 2024
מרד
מרד
Hebrew
Noun
מֶרֶד • (méred) m (plural indefinite מְרָדִים, singular construct מֶרֶד־) [pattern: קֶטֶל]
- a rebellion, insurrection, mutiny, an uprising
Synonyms
- (rebellion): הִתְקוֹמְמוּת (hitkomemút), מֶרִי (méri)
Verb
מָרַד • (marád) (pa'al construction, future ימרוד \ יִמְרֹד)
- To revolt, to rebel against, to resist, to became defiant towards an entity.
- c. 538–330 BCE, Genesis 14:4, with translation of the Jewish Publication Society:
- שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָֽדוּ׃
- Twelve years they served Chedorlaomer, and in the thirteenth year they rebelled.
- שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָֽדוּ׃
- c. 538–330 BCE, Genesis 14:4, with translation of the Jewish Publication Society:
Conjugation
Conjugation of מָרַד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
|
||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | masculine singular |
feminine singular |
masculine plural |
feminine plural |
|
past | first person | מָרַדְתִּי | מָרַדְנוּ | ||
second person | מָרַדְתָּ | מָרַדְתְּ | מְרַדְתֶּם 1 | מְרַדְתֶּן 1, 2 | |
third person | מָרַד | מָרְדָה | מָרְדוּ | ||
present | all persons | מוֹרֵד | מוֹרֶדֶת | מוֹרְדִים | מוֹרְדוֹת |
future | first person | אמרוד \ אֶמְרֹד | נמרוד \ נִמְרֹד | ||
second person | תמרוד \ תִּמְרֹד | תִּמְרְדִי | תִּמְרְדוּ | תמרודנה \ תִּמְרֹדְנָה 3 | |
third person | ימרוד \ יִמְרֹד | תמרוד \ תִּמְרֹד | יִמְרְדוּ | תמרודנה \ תִּמְרֹדְנָה 3 | |
imperative | second person | מרוד \ מְרֹד | מִרְדִי | מִרְדוּ | מרודנה \ מְרֹדְנָה 3 |
notes |
|
Derived terms
Related terms
- הִמְרִיד (himríd)
- הומרד \ הֻמְרַד (humrád)
See also
- מָרוּד (marúd)