Definify.com
Definition 2024
קטון
קטון
Hebrew
Root |
---|
ק־ט־ן |
Verb
קטון \ קָטֹן • (katón) (pa'al construction, present קָטֵן, future יִקְטַן)
- to be or become small
- to be unworthy
- Genesis 32:11, with translation of the Jewish Publication Society:
- קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל־הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־עַבְדֶּךָ
- katónti mikól hakhasadím umikol-ha'emét 'ashér 'asíta 'et-'avdékha
qāṭṓntī mikkōl haḥăsāḏīm ūmikkol-hāʾĕmeṯ ʾăšer ʿāśī́ṯā ʾeṯ-ʿaḇdéḵā - I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant
- katónti mikól hakhasadím umikol-ha'emét 'ashér 'asíta 'et-'avdékha
- קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל־הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־עַבְדֶּךָ
- Genesis 32:11, with translation of the Jewish Publication Society:
Conjugation
Conjugation of קטון \ קָטֹן (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
|
||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | קטונתי \ קָטֹנְתִּי | קטונו \ קָטֹנּוּ | ||
second | קטונת \ קָטֹנְתָּ | קטונת \ קָטֹנְתְּ | קטונתם \ קְטָנְתֶּם1 | קטונתן \ קְטָנְתֶּן1 | |
third | קטון \ קָטֹן | קָטְנָה | קָטְנוּ | ||
present | קָטֵן | קְטֵנָה | קְטֵנִים | קְטֵנוֹת | |
future | first | אֶקְטַן | נִקְטַן | ||
second | תִּקְטַן | תִּקְטְנִי | תִּקְטְנוּ | תִּקְטַנָּה2 | |
third | יִקְטַן | תִּקְטַן | יִקְטְנוּ | תִּקְטַנָּה2 | |
imperative | קְטַן | קִטְנִי | קִטְנוּ | קְטַנָּה2 | |
notes |
|
Related terms
- קָטָן (katán)
Adjective
קָטוֹן \ קָטֹן • (katón)
- Alternative form of קָטָן