Definify.com

Definition 2026

נלחם

נלחם

Hebrew

Root
ל־ח־ם

Verb

נִלְחַם • ‎(nilkhám) ‎(nif'al construction)

to fight, wage war

Conjugation

Conjugation of נִלְחַם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: להילחם \ לְהִלָּחֵם action noun: הילחמות \ הִלָּחֲמוּת
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	נִלְחַמְתִּי		נִלְחַמְנוּ
	second	נִלְחַמְתָּ	נִלְחַמְתְּ	נִלְחַמְתֶּם	נִלְחַמְתֶּן
	third	נִלְחַם	נִלְחֲמָה	נִלְחֲמוּ
present		נִלְחָם	נִלְחֶמֶת	נִלְחָמִים	נִלְחָמוֹת
future	first	אֶלָּחֵם		נילחם \ נִלָּחֵם
	second	תילחם \ תִּלָּחֵם	תילחמי \ תִּלָּחֲמִי	תילחמו \ תִּלָּחֲמוּ	תילחמנה \ תִּלָּחֵמְנָה¹
	third	יילחם \ יִלָּחֵם	תילחם \ תִּלָּחֵם	יילחמו \ יִלָּחֲמוּ	תילחמנה \ תִּלָּחֵמְנָה¹
imperative		הילחם \ הִלָּחֵם	הילחמי \ הִלָּחֲמִי	הילחמו \ הִלָּחֲמוּ	הילחמנה \ הִלָּחֵמְנָה¹
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

References

“H3898”, in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979