Definify.com

Definition 2024

דחף

דחף

Hebrew

Noun

דַּחַף • ‎(dákhaf) m ‎(plural indefinite דְּחָפִים) [pattern: קֶטֶל]

impulse, urge, compulsion, desire

Declension

Declension of דַּחַף

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
	State	Form	Person	m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	דַּחַף	first	דַּחָפִי		דַּחָפֵנוּ
	definite	הַדַּחַף	second	דַּחָפְךָ	דַּחָפֵךְ	דַּחַפְכֶם	דַּחַפְכֶן
	construct	דַּחַף־	third	דַּחָפוֹ	דַּחָפָהּ	דַּחָפָם	דַּחָפָן
plural	indefinite	דְּחָפִים	first	דחפיי \ דְּחָפַי		דְּחָפֵינוּ
	definite	הַדְּחָפִים	second	דְּחָפֶיךָ	דחפייך \ דְּחָפַיִךְ	דיחפיכם \ דִּחְפֵּיכֶם	דיחפיכן \ דִּחְפֵּיכֶן
	construct	דיחפי־ \ דִּחְפֵּי־	third	דְּחָפָיו	דְּחָפֶיהָ	דיחפיהם \ דִּחְפֵּיהֶם	דיחפיהן \ דִּחְפֵּיהֶן

Etymology 2

From the root ד־ח־ף ‎(d-ḥ-p)

Verb

דָּחַף • ‎(dakháf) ‎(pa'al construction)

To push.
To push back, to postpone.

Antonyms

(push): מָשַׁךְ ‎(mashákh)

Anagrams

פ־ח־ד, פחד