Hebrew

Noun

אִלֵּם • ‎(ilém) m ‎(feminine counterpart אלמת)

1. A mute (person unable to speak).
   • Exodus 4:11, with Young's Literal Translation:

     מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר

     Who appointed a mouth for man? or who appointeth the dumb, or deaf, or open, or blind?

   • Isaiah 35:6, with translation of the King James Version:

     אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם

     áz y'dalég kaayál piséach v'tarón l'shón ilém

     Then shall the lame man leap as an hart, and the tongue of the dumb sing

Verb

אִלֵּם • ‎(ilém) ‎(pi'el construction)

1. (transitive) (He/it) bundled, bound.
   • Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:

     וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה

     v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé

     for, behold, we were binding sheaves in the field

Noun

אֻלָם • ‎(ulám) m ‎(singular construct אֻלָם־)

1. Defective spelling of אוּלָם.
   • Ezekiel 40:9, with translation of the King James Version:

     וַיָּמָד אֶת אֻלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת

     vayámed ét ulám hasháar sh'moné amót

     Then measured he the porch of the gate, eight cubits

Noun

אלם • ‎(transliteration needed)

1. This term needs a translation to English. Please help out and add a translation, then remove the text {{rfdef}}.
   • a. 1180, Maimonides, משנה תורה,‎ מלווה ולווה chapter 25:

     היה הלוה אלם ואין ב״ד יכולין להוציא מידו